עמוס ידלין

בזמן שהתבודדתם: המירוץ של איראן לפצצה

הפעם ננסה להבין יחד עם עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי וראש אמ”ן לשעבר, האם הקורונה תדחק את איראן מחוץ לסוריה ולבנון או שדווקא בשעת מצוקה איראן עלולה להסית את המצוקות שלה לכיוון שלנו ולהבעיר את האזור? וגם, מה הסיכוי שבחסות המצוקה הכלכלית תצליח איראן לשכנע את העולם להסיר את הסנקציות מעליה ולחדש את הסכם הגרעין.

האזנה לפרק המלא: באתר עושים היסטוריה

עריכה: צבי רדזינר

משתתפים: דפנה ליאל \עמוס ידלין

שלום לכם אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה חוזרים להקליט באולפן אחרי הקורונה מאוד מתרגשים מזה, ויש לנו היום פרק מעניין במיוחד, כלל ידוע בפוליטיקה העולמית הוא שהאויב של האויב שלי הוא חבר שלי, אלא שהעולם ניצב עכשיו בפני איום שבו זה לא תופס, למרות שישראל ואירן מתמודדות בימים אלה אם אויב משותף וקטלני נגיף הקורונה העוינות מתחת לפני השטח רק הולכת וגוברת.

בפרק הזה ננסה לעקוב אחרי ההתפתחויות המרתקות באזור בתקופה האחרונה, התפתחויות שמהדורות החדשות לא מספיקות להגיע אליהן וננסה להבין איך השפיע קורונה על האויבים שלנו האם היא תצליח להחליש את אירן ולדחוק אותה החוצה מסוריה ולבנון או שדווקא בשעת מצוקה איראן עלולה להסיט את המצוקות שלה לכיוון שלנו ולהבעיר את האזור, ננסה גם להבין מה הסיכוי שבחסות הקורונה והמצוקה הכלכלית תצליח איראן לשכנע את העולם להסיר את הסנקציות מעליה או לחדש את הסכם הגרעין.
אז איתנו עמוס ידלין – ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש אמ”ן שלום לך.

עמוס: בוקר טוב

דפנה: תודה רבה שאתה איתנו.

עמוס: שמח להיות בהקלטה הראשונה פוסט קורונה.

דפנה: כן אז עסקנו בעבר אגב בעבר באיראן מי שרוצה מוזמן לשמוע רקע בפרק שעשינו עם אהוד יערי, אבל היום אנחנו מנסים לקבל תמונת מצב מעודכנת באמת למציאות שהיא פוסט קורונה ואולי נתחיל באמת קודם כל ממה שקרה בתקופה האחרונה באיראן אחת המדינות שככה ניזוקו מאוד מהנגיף יותר מששת אלפים וחמש מאות מתים יותר ממאה אלף נדבקים עד כמה באמת הדבר הזה שינה את המציאות במדינה הזו.

עמוס: איראן כמו מדינות אחרות הגיבה במאוחר למשבר הקורונה לא עצרה את הטיסות מסין ובעצם כמשטר מאוד טוטליטרי גם לא הודתה שיש בעיה, ורק כשהמגפה התפרצה בצורה משמעותית בעיר קום שהיא העיר המרכזית של כוהני הדת האיראנים איראן בעצם התחילה להתמודד עם הסוגייה.

דפנה: הסיבה שהיא הגיבה מאוחר קשורה לסנקציות ולניסיון שלה לנצל את ההזדמנות הזו להיות פתוחה כלפי העולם כשכולם סוגרים את השערים בפני סין אז דווקא הם.

עמוס:  ממש לא, בקטע שאיראן נפגעה ואיראן נפגעה בעצם כאחת המדינות הראשונות, העולם עוד לא היה סגור כלפיי סין והגיעו מסין איראנים שהיו שם והגיעו מסין מוסלמים שרצו להגיע לעיר הקדושה קום ובעצם הם פשוט לא ייחסו לזה חשיבות, עכשיו אני חושב שיש באיראן הרבה יותר מ- 6500 מתים מהמגיפה זה מסוג המשטרים שאי אפשר לסמוך על הנתונים שלו והמגפה היא הרבה הרבה יותר משמעותית, האיראנים סגרו את קום סגרו מספר ערים אבל בניגוד למדינות אחרות לא הכניסו את המדינה לסגר מוחלט, בגלל המצב הכלכלי הקשה הם הבינו שסגר מוחלט יכול למוטט את הכלכלה סופית ולכן הם הלכו על איזה שהיא דרך ביניים מתוך הבנה שהם ישלמו מחיר, אבל איראן היא ארץ של 80 מיליון אנשים חברה מאוד מאוד עם חוסן פנימי תזכרי איראן עשתה מלחמה עם עיראק במשך שמונה שנים והקריבה מעל חצי מיליון אנשים והחברה הזאת יודעת לספוג מה שחברות אחרות מתמוטטות ממנו ואת זה צריך לזכור היטב, עכשיו איראן הייתה תחת ארבע מכות מכות קשות אחת זה הסנקציות שב – 2018 הורידה את הכלכלה האיראנית מצמיחה של 6% להתכווצות הכלכלה של שלושה ארבעה אחוז והקורונה הגיע כמכה שנייה על מכת הסנקציות והורידה עוד חמישה שישה אחוז, לכן איראן ראתה איזה היקף של כ – 15% הצטמקות בכלכלה.

דפנה: מה המכות הנוספות?

עמוס: המכות הנוספות הם מחירי הנפט, איראן כלכלתה הייתה בנויה במידה מסוימת על יצוא של נפט שניים וחצי מיליון חביות במחירים טובים של 60/70 דולר חבית, הסנקציות הורידו אותה למיליון ואחרי זה לחצי מיליון ועכשיו גם המחירים הם 20$ חבית תוסיפי לזה את הנושא שהוא לא כלכלי אבל הוא פוליטי וזה חוסר האמון של העם במשטר בעקבות המכה שאיראן ספגה עם הפגיעה בסולמני האירנים שילמו מחיר כבד גם בהלוויה נהרגו עשרות אירנים וגם באותו מטוס אוקראיני שהופל ועליו באמת סטודנטים איראנים מהעילית האיראנית והקבר ראפ של המשטר שבמספר ימים לא הודה שהוא הפיל את המטוס כל המכות האלה נחתו על איראן פחות או יותר באותו זמן והביאו אותה למצב לא טוב.

דפנה: לא התכנסנו לפה כדי לדון אך ורק במצב הכלכלי באיראן הרי יש קשר בין זה לבין ההתנהלות של איראן בזירה הבינלאומית בזירה המדינית ומה שאני מנסה להבין זה האם הלחץ הפנימי הזה שבאמת הולך וגובר בתוך איראן גם גורם לתסיסה כשהאירנים מסתכלים ורואים עד כמה המשטר שלהם משקיע בהתבססות פה באזור בהתחמשות בדברים מהסוג הזה.

עמוס:  לא צריך את האירועים האלה כדי להבין שהעם האיראני קצה נפשו במשטר, ואם היו בחירות חופשיות באיראן המשטר הזה לא היה זוכה והאיראנים יצאו בעצם לרחובות לפני משבר הקורונה לפני סולימני יצאו לרחובות בהמוניהם ובמידה מסוימת הקורונה דיכאה את ההפגנות כי אנשים פתאום הבינו שיש להם בעיה אחרת ואם הם יוצאים לרחובות והם מצטופפים המגפה תתפשט ובעצם במידה מסוימת הקורונה עזרה למשטר כי היא ניקתה את הרחובות מהמחאה, אני חושב שהמחאה תתחדש בהמשך, המשטר האיראני הוא משטר שידע לבסס מנגנוני שליטה ודיכוי שגם כשהעם כבר לא מאמין בו ורוצה את השינוי אין לו מנוף מספיק כדי לשנות את המשטר, בוא נסתכל למשל על מצרים, במצרים אנשים יצאו לרחובות כאשר הם הבינו שהצבא כבר לא עם מובראק כאשר במסגדים עודדו אותם לצאת לרחובות זה לא המצב באיראן הצבא האיראני עם המשטר יש לו צבא שהוא בנה במיוחד משמרות המהפכה והבסיג’ שזה מיליציה והמטיפים במסגדים עדיין עם המשטר, עכשיו אירנים אנשים חכמים מתוחכמים והם מסתכלים סביב והם רואים מה קרה במדינות שהייתה בהם מהפכה קודם כל אצלם לפני 40 שנה אבל אחרי זה בלוב, בסוריה, בעיראק והם אומרים לעצמם המשטר הזה גרוע אנחנו לא אוהבים אותו אבל היציאה לאיזשהו עימות יכולה לגרום סבל רב אנחנו עושים את המהפכה בבית, בבית המשטר לא נכנסנו הביתה אז באים מורידים את הסממנים האסלאמיים שותים בירה לובשים ג’ינס ושיוצאים החוצה מתנהגים כמו שהמשטר רוצה, זה רוב האיראנים במיוחד במעמד הבינוני והעליון משלימים עם המשטר מה שאנחנו רואים בהפגנות לאחרונה זה דווקא את המעמד הנמוך שפשוט אין לו איך להביא אוכל לארוחת בוקר, האינפלציה גבוהה במדינה שאין בה מנגנוני פיצוי ליוקר המחייה אבטלה מאוד גדולה פעם הייתי אומר 25% חושב שזה אבטלה נוראית, היום יש 25% בישראל.

דפנה: גם אצלנו זה זמני.

עמוס: כן, והמצב באיראן הוא לא טוב ולכן הם רוצים להחליף את המשטר אבל אין להם מנוף לעשות את זה.

דפנה: אז איך המשטר ניצל את התקופה הזאת של הקורונה כדי באמת לפעול פה באזור וננסה אולי באמת לחלק את זה לכמה ממדים כדי שגם המאזינים שלנו יוכלו לעקוב בייתר קלות קודם כל ההתבססות שלו פה במדינות בסבבנו נושא שאנחנו עוסקים בו לא מעט ואחרי זה הסנקציות ופרויקט הגרעין הכל כמובן משפיע בכלל על המתיחות בין איראן לארצות הברית אז בוא נתחיל קצת עם מה הם עשו בתקופה האחרונה בוא נגיד בזמן שלך שחלינו או בזמן שניסינו לא לחלות איזה פעולות הם עשו כאן מסביבנו.

עמוס: מוכרחים רגע לצאת לפרספקטיבה ההיסטורית ואסטרטגית הבסיסית איראן רואה את עצמה כמעצמה אזורית ואולי אפילו מעצמה עולמית, 80 מיליון אנשים על שטח של צרפת ובריטניה ואיטליה ביחד, מדינה שיש לה 3000 שנה של היסטוריה מדינה שמרגישה שהמעצמות האירופאיות והמעצמות העולמיות אנגליה, רוסיה, ארצות הברית התנהגו אליה בצורה לא נכונה מעצמה שיש לה נפט מעצמה שיש לה אנשים חכמים משכילים אוניברסיטאות טובות מאוד, האיראנים מנצחים בתחרויות של מתמטיקה והאיראנים רוצים להגיע למעמד של מעצמה, כדי להגיע למעמד של מעצמה שני מאמצים מאמץ אחד גרעיני ומאמץ שני של התבססות שדיברת עליו, המאמץ הגרעיני לא הושפע מהקורונה הוא הושפע מעזיבת טראמפ את הסכם הגרעין ב-2018 האיראנים חיכו שנה לראות האם באמת טראמפ שעוזב את הסכם הגרעין גורם להם נזק או העובדה שחמש מעצמות אחרות נשארו הם בעצם יכולים לעקוף את הסנקציות ב-2019 כ-שטראמפ ביטל את  We versa – הפטורים על יבוא נפט מאיראן שהוא נתן לכל מיני מדינות באסיה האיראנים הבינו שהסנקציות הרבה יותר יעילות ממה שהם חשבו ואז הם התחילו לאתגר מחדש בייחוד את ארצות הברית בהטרדת מכליות פגיעה במכליות בתקיפת סעודיה.

דפנה: עוד לפני שנבין את הפרובוקציות שהם עושים, מה קורה בפועל תוכנית הגרעין תוכנית הגרעין נעצרה או שהם מנסים כל הזמן ?

עמוס: תוכנית הגרעין לא רק שלא נעצרה תוכנית הגרעין הולכת קדימה.

דפנה: בניגוד לסיכומים?

עמוס: האיראנים  אומרים את הדבר הבא האמריקאים פרשו מההסכם, האירופאים לא נתנו לנו פיצוי למה שאנחנו נשמור את התנאים של ההסכם עכשיו הם לא רוצים לצאת מהסכם, כי אני לא זוכר אם המאזינים זוכרים אבל כשאני עשיתי את הערכה של ההסכם בעבר לא הלכתי עם ההסכם הזה גרוע בכל ההיבטים כמו שהלך ראש הממשלה זה לא שואה שנייה ולא הלכתי עם זה שזה הסכם שמגיע אליו פרס נובל לשלום כמו שטענו תומכי אובמה, אמרתי ההסכם הזה טוב לישראל בשבע השנים הראשונות כי איראן תוכניתה הגרעינית שהייתה חודש מפצצה בהחלטה הם עוד לא החליטו בעצם גולגלה אחורה לשנה מפצצה, אבל זה בשבע השנים הראשונות, בשמונה שנים האחרונות האיראנים מקבלים בעצם לגיטימציה ללכת קדימה לתוכנית גרעין מלאה בטווח אפס מפצצה.

דפנה: זה כמו ההסכם של נתניהו וגנץ בהתחלה יש אינטרס לקיים אותו לנתניהו ואחרי זה כבר נשבור את הראש.

עמוס: אז האיראנים רוצים להגיע לסוף ההסכם הם רוצים להגיע למה שנקרא sunset שבה העולם נותן להם לגיטימציה לתכנית גרעין בלתי מוגבלת ולכן הם לא פורשים מהסכם אבל הם מפירים אותו וזה פטנט איראני די מעניין.

דפנה: מדינות אירופה חיות עם זה בשלום ?

עמוס: אם הם היו שנה מפצצה כי היה להם רק 350 קילו על פי ההסכם הם התחילו להעשיר יותר יש להם היום מעל טון, מעל טון 200 זה פחות או יותר מספיק חומר אומנם עדיין בהשערה נמוכה אבל מספיק חומר לפצצה אחת והם כל הזמן אומרים כל עוד יימשכו הסנקציות שהאמריקאים מפרים את ההסכם גם אנחנו מפירים את ההסכם אבל לא פורשים ממני.

דפנה: אבל דיברת במונחים של שנה מפצצה.

עמוס היום הם כחמישה שישה חודשים מפצצה.

דפנה: זה אומר שאין להם פצצה ברגע זה וגם לא יהיה בעוד חמישה חודשים אם לא יקרה שום דבר, אלא אם הם יקבלו החלטה אסטרטגית שהם מרכיבים את כל מה שצריך, אני מאוד מאוד מפשטת ואז תוך חמישה חודשים יכולה להיות להם פצצה.

עמוס: הגדרת  את זה מאוד טוב, אבל הם צריכים לקבל שתי החלטות אחת שהם לוקחים את האורניום הזה שהוא בהשערה נמוכה ומעשירים אותו לרמה גבוהה היום האורניום שלהם באזור ארבע וחצי אחוז פצצה גרעינית צריכה אורניום מעל 90% זה לא כל כך דרמטי ההבדל, מי שיודע להעשיר לארבע וחצי יודע גם להעשיר ל- 90%. ודבר שני ואותו קשה יותר לחשב בזמן זה מערכת הנשק אותה פצצה עצמה שבתוכה מכניסים את הליבה של אורניום המעושר יש לה טכנולוגיות של פיצוץ ושל מרעומים והצבה על טילים שאנחנו לא יודעים כמה זמן בדיוק זה יקח לאיראנים לכן אנחנו מחשבים בעיקר את הזמן שדרוש להעשרת החומר מרמה נמוכה לרמה גרעינית.

דפנה: אז איראן כבר הרבה זמן מצפצפת על זה, המדינות האירופאיות עוצמות העין ובמקביל מתחילה אותה מערכה אפילו לא שקטה ככה המערכה בו נאמר הולכת ומתחממת בין איראן לארצות הברית שכל אנחנו רואים לה ביטוי אחר אם זה סביב המכליות או אם זה במוקדים אחרים.

עמוס: כן, בהפלת אותו מל”ט אמריקאי שהוא מל”ט לא קטן הוא מל”ט בואינג ב-200 מיליון דולרים כל הסנסורים הכי טובים של המודיעין, אבל הדבר הכי חמור שהאיראנים עשו זה התקיפה בסעודיה ב-14 בספטמבר 2019 הם תקפו בצורה מרשימה, בצורה מדויקת בעצם אותו מתקן שממנו ייצאו 50 אחוז מהנפט הסעודי הם לא מרוצים מהסנקציות, אתם הטלתם עלינו סנקציות אתם תשלמו מחיר במחירי הנפט בעצם הזה שהנפט ייצא ממצריי הורמוז בטרור שאנחנו נעשה לכם בעיראק בדברים אחרים. אבל בינתיים קרה סולמני וקרה קורונה וכל הדברים האלה ירדו באיזה שהוא סדר גודל מבחינת התשומת הלב, גם טראמפ שהוא קם בבוקר הוא חושב על הבחירות בנובמבר הוא חושב על איך הוא ילחם בקורונה בארצות הברית על הכלכלה על השני טריליון וגם האיראנים עסוקים בדברים אחרים, ולכן כל העימותים האלה ירדו באיזה שהוא סדר גודל אבל הם לא נעלמו והם יכולים לצוץ חזרה ברגע שהגרף של הקורונה יעלם.

דפנה: אז בוא ננסה להבין מה קורה מבחינת ההתבססות סביבנו כי אנחנו קוראים בעיתונים ככה באמת בדיווחים מאוד שטחיים כמו שאתה אומר סדר היום גם אצלנו מוכתב על ידי הקורונה על תקיפות הרבה יותר אינטנסיביות ממה שהכרנו במדינות סביבנו על איזשהו זה נראה לפחות לי כמי שככה קוראת את זה מהצד כאיזו שהוא ניצול של שעת כושר אולי ישראלית כדי לדחוק את איראן החוצה, אז קודם כל עד כמה הם באמת מושקעים בתקופה הזאת או שאולי מתחיל לעשות חישוב מסלול מחדש ולהגיד רגע אולי בעצם זה לא כדאי לנו כל הדבר הזה.

עמוס: אז דיברנו על המאמץ הראשון של איראן שהוא גרעיני המאמץ השני הוא ממש להגיע לאיזו שהיא הגמוניה במזרח התיכון היא לא מעצמה ערבית אבל היא מעצמה מוסלמית והיא רצתה להגיע לעמדה של מובילת העולם המוסלמי בשביל להוביל את העולם המוסלמי צריכים להיות מאוד מאוד נגד קיצונים כנגד מדינת ישראל. עכשיו הרעיון האירני הוא להשתלט על עיראק שהיא האיום הראשי שהייתה לאיראן מהצד הערבי ואת זה הם עשו ועשו דיי בקלות בזכות מי בזכות האמריקאים שהפילו שלטון סוני בעיראק ובעצם הביאו שלטון שיעי ולשיעים העיראקים ולשיעים האיראנים יש הרבה במשותף, אם כי תמיד צריך לזכור אלה פרסים ואלה ערבים וזה שתי מדינות שונות אבל עירק היום היא בעצם מעין מושבה איראנית. הדבר הבא הוא לבנון שדרך חיזבאללה הם השתלטו כבר מזמן כבר עשור הם המושכים בחוטים בלבנון, חיזבאללה היום צריך שאנחנו כישראלים נבין לבנון נשלטת על ידי חיזבאללה לא באופן ישיר אבל זה גורם הכוח החזק ביותר בלבנון צבאית אין שום ספק, אבל גם פוליטית שום דבר לא זז בלבנון בלי שנסראללה נותן לו את האישור בסוף זה איזה שהם קואליציות אבל גם בתוך העדות האחרות אם זה הנוצרים ואם זה חלק מהדרוזים ואם זה החלק מהסונים בסוף חיזבאללה יודע מי בעלי הברית שלו והם אלה שמכתיבים את הדברים בלבנון.

דפנה: אגב עד כמה הם נפגעו מהקורונה?

עמוס: לבנון נפגעה יחסית מעט מהקורונה, בלבנון יש משבר מסוג אחר שהתחיל לפני הקורונה, כאשר בלבנון הבנקים לא הצליחו לעמוד בהתחייבויות שלהם ובעצם הבנקים הם דיי חדלי פירעון, הלבנונים יצאו בהמוניהם לרחובות לא נגד איראן לא נגד חיזבאללה אלא נגד הממשלה שלהם ונגד הבנקים ונגד ראשי העדות שההסדר הפוליטי בלבנון מחייב אותם לעבוד ביחד ובעצם מי שיצא בלבנון לרחובות זה הצעירים זה אנשים שאומרים מספיק מה שאתם נותנים לנו מבחינה פוליטית, מבחינה כלכלית הוא לא מה שאנחנו רוצים גם כן אבטלה ואינפלציה וכל הצרות.

דפנה אם היינו צריכים לצבוע את המדינות בצבעים אז בוא נאמר עיראק היא אדומה אם אנחנו נשים את איראן בצבע הזה, אתה צובע לחלוטין את לבנון גם כן בצבע אדום כששליטה איראנית?

עמוס:  בוא נגיד כתום.

דפנה: כתום, אוקיי ולפני שנעבור לסוריה אני רק ככה באמת מסתקרנת עד כמה אם בכל זאת המצוקה הכלכלית אם לא הקורונה גורמת לכך שבאמת יהיו פחות עסוקים בהתחמשות וככה בנושאים שצריכים להטריד אותנו.

עמוס: אחד הדברים המעניינים שאין הרבה קשר ביניהם יש איזשהו ליבה שנסראללה בונה את כוחו ועליה הוא לא מוותר, אם בעבר האיראנים נתנו לו מיליארד דולר בשנה אז הוא גם היו לו אגודות צדקה ומפעלים כלכליים אבל הליבה של ה- 300 400 מיליון דולר של ההתעצמות במיוחד היום מל”טים מזל”טים טילים מדויקים טכנולוגיות יותר מתקדמות הגנה אווירית על זה נסראללה לא מוותר ואת זה האיראנים ממשיכים לתת לו למרות כל הקשיים.

דפנה: אז בוא נעבור לסוריה שהיא המוקד המרכזי איזה צבע היא קודם כל?

עמוס: סוריה הבעיה היא שהאיראנים לא שחקנים יחידים שם, האיראנים נמצאים בסוריה ביחד עם הרוסים והאיראנים נמצאים בסוריה ביחד עם חיזבאללה, בעצם מי שמחזיק את אסד כלכלית מאז שהתחיל המשבר ב-2011 זה האיראנים, כלכלה הסורית הרוסה לגמרי ובכל זאת סוריה מתקיימת או האזורים של המשטר המשיכו להתקיים זה בזכות מיליארדים אירני, יותר מאוחר ב 2015 הגיעו הרוסים כי אסד היה על סף של הפסד במלחמת האזרחים ועכשיו הרוסים האירנים והחיזבאללה חילצו את אסד מהפסד והעבירו אותו לניצחון והאיראנים אמרו ב-2015 זו הזדמנות נהדרת אנחנו עכשיו הרבה יותר חזקים בסוריה אנחנו נבנה שם יכולות אל מול ישראל נשכפל את חיזבאללה בגבול רמת הגולן נביא מיליציות שיעיות מכל העולם המוסלמי השיעי אם זה מעיראק אם זה אפילו מאפגניסטן ופקיסטן ונבנה שמה כוח שיעי נאמן לנו וגם מיליציות מקומיות סוריות שיהיו נאמנות לנו והדבר האחרון שהכי הטריד אותנו נבנה מפעלים לייצור של טילים מדויקים שישוגרו לישראל מסוריה.

דפנה: לאט לאט הם מקיפים אותנו בטבעת הזאת.

עמוס: בעצם הם רצו לשכפל את מה שהם עשו בלבנון בסוריה. בניגוד לכך שישראל לא פעלה כנגד בניין כוח בלבנון בסוריה הוטבתה מדיניות אחרת, התחילה בעצם בימים שבני גנץ היה רמטכ”ל מי שהעלה מהלך זה היה רב אלוף גדי אייזנקוט שבעצם נתן לזה גם את כל התפיסה של המערכה בין המלחמות יש שלושה סיכונים במב”מ הזה בתקיפות של איראנים בסוריה, יש סיכון שיפלו לנו מטוסים אם את זוכרת ב-2018 נפל מטוס F16 למזלנו הוא נפל בשטחנו, יש סיכון שלפגוע ברוסים שהם רצו לירות עלינו אבל פגעו ברוסים והרוסים כמובן האשימו אותנו זה קרה בצורה עקיפה.הסיכון השלישי הוא הסלמה גם זה קרה לנו קאסם סולימאני ניסה מספר פעמים לירות רקטות על ישראל הביצוע המבצעי לא היה מבריק והמודיעין הישראלי בעזרת חיל האוויר שיבש את זה אבל כל שלושת הסיכונים האלה קיימים. אנחנו דווקא ראינו בסוף 2019 איזושהי ירידה במב”מ אולי איזושהי הרגשה שהמב”מ מיצה את עצמו כי האיראנים לא נבהלו אכן הם לא הצליחו לבנות את מה שהם רצו אם קאסם סולימאני מסתכל היום מהגיהינום או איפה שהוא נמצא על איפה האיראנים על הגרף שהוא תכנן בהתבססות בסוריה בסיסי חיל האוויר, בסיסי מודיעין, טילים מתקדמים, מל”טים, מיליציות אני חושב שעל הגרף אם הוא רצה להיות ב 2020 במאה הוא נמצא איפה שהוא ב- 20-25 אחוז כי צה”ל פגע באירנים מספר רב של פעמים אני לא חושב שהערכה שנשמעה אני חושב השבוע או בשבוע שעבר.

דפנה: שהם בדרך החוצה.

עמוס: מפי מקור ביטחוני בכיר שאת מכירה אותו טוב מהכיסוי שלך של השרים האיראנים לא בדרך החוצה לא תקיפה כזאת או אחרת היו נגיד שש תקיפות מוציאות מהלך אסטרטגי כל כך חשוב לאיראנים

דפנה: אבל אתה רואה פה שינוי במדיניות הישראלית? כי אתה דיברת דווקא על מיצוי המערכה בין המלחמות וזה נראה בעצם בדיוק הפוך שישראל מנצלת את הקורונה במובן הטוב של המילה כדי להנחית שם מהלומה שהיא מעבר לאותם טפטופים.

עמוס: אני לא הייתי קורא לזה מהלומה הייתי קורא לזה פגיעות מדויקות.

דפנה: אינטנסיביות מאוד

עמוס: שש תקיפות זה לא אינטנסיבי, אבל זה בהחלט יציאה מאיזשהו הפוגה בפעילות בצל הקורנה, ותוך ראייה שהאיראנים ראי תחילת שיחתינו אכן מסובכים בהרבה מאוד חזיתות עם הסנקציות עם הקורונה עם התחושה הפנימית שהעם נגדם עם זה שחסר להם תקציבים, ולכן יש סיכוי שאולי המהלך הזה אם לא יוציא אותם מסוריה לפחות לא יאפשר להם לבנות את מה שהם רצו. יש פה עוד שינוי מעניין וזה הרוסים התקיפות האחרונות לא נתקלו במחאה רוסית, הרוסים מתחילת התקיפות 2014-2015 דאגו למחות אחרי כל תקיפה להגיד שאנחנו מפירים את הריבונות הסורית מה שדיי נכון, אנחנו טוענים שאנחנו עושים את זה בגלל ההתבססות האיראנית, הרוסים עשו מהלכים לנסות לא להוציא את האיראנים מסוריה אבל להרחיק אותם הם למשל התחייבו שהם לא יהיו  70/80 קילומטר מהגבול.

דפנה: זה היה חלק מהבנות עם ישראל.

עמוס: וראה זה פלא האיראנים שם, הם לא שם עם מדים איראנים אבל חיזבאללה וחלק מהתקיפות שאת הזכרת מהשש התקיפות בשבועיים האחרונים היו ברמת הגולן מה שאומר שהאיראנים לא יצאו משם הם שם.

דפנה: האינטרס הרוסי הוא לא ברור להיות בעל הבית היחיד בסוריה זה לא ברור שהם יעדיפו שאיראן תיקח את הרגליים ותלך למקום אחר.

עמוס: תראי במידה מסוימת הייתה השלמה בין הרוסים לאיראנים הרוסים הביאו את הטייסות ופעלו מהאוויר ולא היו עם boots on the ground עם כוחות קרקע והאיראנים הביאו את כוחות הקרקע את המיליציות שדיברנו עליהם את חיזבאללה בפיקוד אירני אז כל עוד המערכה הייתה מערכה כנגד אויב משותף שהוא האופוזיציה הסורית ודאע”ש באופן מפתיע גם האמריקאים היו במערכה עם דאע”ש שכם אל שכם עם רוסיה ואיראן, אבל עכשיו שהמערכה נגד דאע”ש פחות או יותר הסתיימה גם האופוזיציה כלואה באזור אידליב והטורקים שם מאוד שומרים עליה, לכן היום יותר בולט אותו ניגוד שדיברת עליו מי ישלוט בסוריה העתידית. אני רוצה לצנן פה מעט את אלה שחושבים שהרוסים והאיראנים הולכים להתנגש בין הרוסים והאיראנים יש שני אינטרסים בסיסיים שהם מחלקים אותה אחד להוציא את אמריקה מסוריה ואם אפשר גם מעירק להוציא אותם מהמזרח התיכון.

דפנה: היא כבר הרבה פחות במזרח התיכון.

עמוס: פה האיראנים והרוסים ממש באותו צד והדבר השני שניהם רוצים את אסד כמישהו שימשיך לשלוט, אני חושב שאת השינוי שאני רואה הוא באינטרס השני אני לא בטוח שהרוסים היום תומכים באסד כמו שהם תמכו בו בעבר אם היו יכולים למצוא מישהו שיסיים להם את המלחמה אסד פשוט כל עוד הוא שם האופוזיציה לא תוותר אם הם יוכלו למצוא מישהו שיאחד את סוריה מחדש והוא לא אסד כי אסד עם החצי מיליון אנשים שהוא רצח לא יכול להמשיך להיות מישהו שמאחד את סוריה, ופה יכול להיות שהרוסים ואם התחלנו מקורונה בוא נעשה רגע קורונה ברוסיה, רוסיה סובלת שתי מכות מאוד קשות מחירי הנפט שהכלכלה הרוסית בנויה על הנפט וקורונה שהגיע אליה מאוד מאוחר ולכן הרוסים יכול להיות שאומרים לעצמם ההרפתקה הסורית צריך לסיים אותה היא לא נגמרת, באנו חשבנו שבאנו שלושה חודשים דרך אגב הנשיא אובמה אמר להם  אתם תטבעו בבוץ הסורי כמו שאנחנו טבענו בבוץ הווייטנאמי והעיראקי ופוטין חייך והיום אחרי חמש שנים יכול להיות שהוא מבין שהוא צריך מה שהוא השיג הוא השיג  והוא צריך להגיע לאיזה שהוא הסדר את ההסדר הזה הוא יכול לקבל רק מארצות הברית וישראל ופחות מאירן, ולכן בוא נסתכל קדימה האם אותם שני אינטרסים יסודיים שדיברתי עליהם קודם הוצאת ארצות הברית והשארת אסד אולי הם נסדקים.

דפנה: אבל על מה הוא יכוון להוציא את אירן משם או לצאת בעצמו? זאת אומרת איזה סוג של הסדר יכול להיות מבחינתו משהו שמצדיק את ההשקעה הכמעט האין סופית שרוסיה השקיעה שם.

עמוס: לא! היא לא השקיעה השקעה אינסופית מה שמעניין עם פוטין שהוא מצליח להוכיח שבכוחות מאוד מאוד קטנים הוא משיג אפקטים אסטרטגים משמעותיים שתי טייסות זה מה שהוא שלח לשם.

דפנה: אבל הרבה כסף.

עמוס: שתי טייסות שאם הם לא מתאמנות ברוסיה אז הם מתאמנות בסוריה רק אימון על חי על רטוב מה שקוראים, ומספר אלפים של בודד של יועצים זה לא מעורבות מהסוג שעלתה מלחמת ויאטנם או המלחמה האמריקאית באפגניסטן או בעיראק, במחירים מאוד נמוכים הוא כבש את חצי האי קרים הוא החזיר כמה אנשים במדים לא ברורים כמה
Little Green Man  כאלה זה דווקא אומנות המערכה הרוסית. עכשיו יש איזה שהיא אגדה שהרוסים והאיראנים נלחמים על המשאבים של סוריה העתידית, איזה משאבים בדיוק? יש להם 500 מיליארד דולר רק בשביל לשקם את סוריה לרמה של  2010 כדי להביא אותה
ל- 2020 צריך כנראה טריליון מי ישלם את זה אירופה אין לה כסף ארצות הברית לא רוצה לרוסיה אין כסף הסינים יש להם מקומות  הרבה יותר מעניינים.

דפנה: אז אולי זה דווקא מגדיל את האיום האירני כי איראן אם יש דבר שאנחנו כבר למדנו עליה זה עד כמה היא באמת נחושה ואובססיבית  אז אולי כשכולם ילכו האיראנים יהיו מוכנים להוציא את האוכל מהפה של האזרחים שלהם ולשקם את סוריה.

עמוס: אז אנחנו באמת צריכים לדאוג שהמחיר לאיראן יהיה גבוה ושאנחנו לא נאפשר להם את ההתבססות הזאת ושגם הם בסוף אותם מפגינים ברחובות איראן צעקו חברה תשקיעו בנו לא בעזה ובסוריה.

דפנה: אז אם אנחנו אוקיי נסכם את החלק הזה אם אנחנו צריכים כאמור לצבוע את סוריה אז היית אומר שיהיה מנוקדת באדום או אם ככה פה ושם מאיזה כתמי צבע אבל בטח לא צבועה עדיין לגמרי בהשפעה האיראנית בשלב השלב הזה.

עמוס: בוודאי שהיא לא  לגמרי בידיי האיראנים  גם אסד וגם רוסיה וגם האופוזיציה עדיין לא נשמעים לאיראנים באופן שבו האיראנים עושים את זה בעירק או בלבנון.

דפנה: אז בוא נעבור לחזית נוספת שבעיני היא לא פחות חשובה והיא באמת הניסיון של האיראנים בחסות המצב הכלכלי הקשה שלהם לשכנע חלק מהעולם להסיר את הסנקציות, בוא ננסה להבין מה קורה בגזרה הזו, זה כמובן מתקשר לסעיפים א’ וב’ אבל בוא ננסה להפנות לזה זרקור כן.

עמוס: האירנים בעצם ניסו לעשות פה מחטף, להגיד חברים יש אויב משותף קורונה, את פתחת ככה את הפודקאסט שלנו בא נשים בצד רגע את הסנקציות ואת הסוגייה הגרעינית תעזרו לנו להילחם בקורונה על ידי הסרת הסנקציות .

דפנה: נעשה ממשלת אחדות עולמית.

עמוס: כן, ע”י הסרת הסנקציות האמריקאים לא נפלו בפח הם אמרו אנחנו מכירים אותכם אנחנו נסיר את הסנקציות הכסף ילך למשמרות המהפכה לפתח טילים לתוכנית הגרעין לכל הדברים הרעים שאתם עושים בסוריה ולבנון, אנחנו מוכנים לעזור לכם יש ערוץ שוויצרי מוכנים לשלוח לכם תרופות, מוכנים לשלוח לכם מכונות הנשמה דברים שהולכים ספציפי למלחמה בקורונה למאבק בקורונה אבל לא נפתח את הסנקציות כי אתם משטר שרוצה גרעין משטר שמדכה את זכויות האדם משטר שמערער את היציבות במזרח התיכון, ובעצם האמריקאים שהם אלה ששולטים בסנקציות מ- A to Z  אף אחד אחר לא עושה סנקציות מרצון אלה בגללה Secondary Sanctions של האמריקאים ולכן בעצם המהלך הזה לא תפס תנופה ולא קרה, ואז האיראנים פנו וביקשו חמישה מיליארד דולר מ- IMF קרן המטבע הבינלאומית דבר שהם לא עשו מאז המהפכה לפני 40 שנה וגם פה ההשפעה של האמריקאים בקרן המטבע הבינלאומית גרמה לזה שהם לא מקבלים את הכסף, ולכן הם יכולים לבחור בין לקבל עזרה למאבק בקורונה ופה הם התנהגו בצורה מאוד לעומתית אנחנו לא ניקח מהם מאמריקאים תרופות ולא ניקח מהם דברים שקשורים בקורונה כי הם בכלל אלה שהביאו עלינו את המחלה מין תאוריית קונספירציה כזאת שאנחנו לא סומכים על האמריקאים.

דפנה: מדינות אחרות אירופאיות שוקלות להסיר את הסנקציות או להקל בהם?

עמוס: תראי האירופאים מאוד מאוד לא רצו לעשות את הסנקציות לא הצטרפו לסנקציות כמדינות כממשלות מי שהצטרף לסנקציות זה בעצם החברות האירופאיות כאשר הם עמדו בפני הברירה האם לאבד את השוק האירני או את השוק האמריקאי זה Secondary Sanctions  נגיד את הנשיא של וולוו או של רנו ועכשיו את אומרת אני צריכה לאבד פה אחד משני השווקים או שאני אמשיך לעשות עסקים באיראן ואני מאבדת את השוק האמריקאי או שאני מחסלת את העסק שלי באיראן זה עסק קטן ולא מאבד את השוק ולכן החברות האירופאיות ביטלו את ההשקעות ובזה אין שינוי.

דפנה: אז אם אני צריכה להבין ממך נכון בהקשר הזה של הסנקציות איראן לא רושמת בכלל הצלחות בשלב הזה.

עמוס: ממש לא.

דפנה: אז לפני שאנחנו מתקרבים לסיכום מילה גם על האם איראן מצליחה להשיג השפעה ברשות הפלסטינית? היינו ככה בסיבוב במזרח התיכון אז נסיים אצלנו ממש קרוב לבית, אנחנו יודעים שבעבר היו ניסיונות של איראן לשלוח זרועות לעזה עד כמה הניסיון הזה הצליח ואיך גם הוא מושפע מההתפתחויות האחרונות.

עמוס: שאלת על הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית היא ברמאללה ושם ההשפעה האיראנית היא אפסית הרשות הפלסטינית ברמאללה היא ישות פרו מערבית לא רוצה את איראן לא רוצה את חמאס לא רוצה אתה הג’יהאד האסלאמי הם לא אוהבי ציון הם לא חובבי ציון אבל איראן היא גוף לא רצוי ברשות הפלסטינית בטח לא ברמה הפורמלית, אם יש תאים של חמאס או של ג’יהאד אז יכול להיות שאיראן תנסה לעזור להם אבל זה לא משמעותי, המקום שבו איראן משמעותית זה ברצועת עזה ארגון הג’יהאד האסלאמי למרות שהוא סוני הוא נתמך על ידי איראן הוא מכוון על ידי איראן וחלק מהעובדה שהוא גורם מפריע כשיש הפסקות אש ושובר את הפסקות האש בשיגורים הרבה פעמים זה בבקשה איראנית הם לא מורידים פקודה מסודרת אבל הם מבינים מה האיראנים רוצים להפנות את תשומת הלב מסוריה או מלבנון ולגרום לישראל להסתבך מול החמאס, בניגוד לג’יהאד האיסלמי שהוא 100% נתמך על ידי איראן, החמאס יש לו מקורות נוספים ואיראן בשבילו היא דילמה כי חמאס היה מאוד רוצה להיות חלק מהעולם הערבי ולא מהעולם האיראני, לקבל כסף מסעודיה או מקטאר או ממדינות המפרץ הרבה יותר נראה להם נכון מה שלקבל מאיראן אבל כיוון שהסעודים רואים בחמאס חלק מהאחים המוסלמים אלה סונים ואלה סונים אבל הם שונאים אחד את השני, אז הסעודים פחות או יותר הפסיקו את התמיכה בחמאס אותו דבר איחוד האמירויות, קטאר שהיא פוסחת על שני הסעיפים במידה מסוימת בעלת ברית גם של איראן אז היא מעבירה כסף לחמאס ואיראן מעבירה גם ישירות, אחרי הרבה שנים שהם לא העבירו להם כי הם כעסו מאוד על חמאס שעזב דמשק בתחילת מלחמת האזרחים ובעצם פעל נגד אסד, אבל שנים חלפו אסד ניצח לאיראן מאוד חשוב להיות איום על ישראל גם מדרום ולכן היא תומכת בחמאס אבל ההשפעה שלה איננה כהשפעה על  חיזבאללה או על המיליציות השיעיות בעיראק היא השפעה עקיפה.

דפנה: אבל אם יש לה השפעה מוחלטת על הג’יהאד האיסלמי כמו שאתה אומר יש לה שליטה בעצם בגובה הלהבות.

עמוס: במידה רבה כן.

דפנה: אז איך היית צובע אותם?

עמוס: רצועת עזה זה נקודות אדומות יחסית חלשות כי כשהחמאס מחליט שהג’יהאד לא יתגרה בישראל הוא בדרך כלל יודע לאכוף את זה על הג’יהאד האיסלמי, וגם ישראל לאחרונה למרות שהיא רואה בחמאס את הריבון בעזה ואחראי על כל שיגור בעימותים האחרונים דאגה לא לפגוע בחמאס ופגעה רק בג’יהאד, ולכן ההשפעה שלהם גם בגלל עוצמת הנשק שיש לג’יהאד זה לא אותו נשק שיש לחיזבאללה זה רמה אחת מתחת ולכן היכולת של איראן לפעול כנגד ישראל מעזה היא מוגבלת.

דפנה: אז לאן אנחנו אם אנחנו ככה צופים פני עתיד לפחות פה בישראל נראה שלפחות הגל הראשון מאחורינו, לאן אנחנו צריכים להפנות את המבט שלנו? והאם בראייה כוללת הקורונה פגעה בניסיונות של איראן או אולי דווקא עשויה בשעת מצוקה לדחוק אותה לעשות פעולות קיצוניות כדי לזכות בכל זאת באהדה ובלכידות הפנימית בחברה שלה? אנחנו יודעים שזה התחלתי עם כלל יסוד בפוליטיקה העולמית אז כלל נוסף הוא כשיש לך בעיות בבית תמצא איזה אויב בחוץ ותפנה את כל הזעם כלפיו.

עמוס: אני לא חושב שזה עובד יותר, זה עבד בימים שהמשטרים שלטו בתקשורת וידעו לכוון את ההמונים לאן שהם רצו המצב היום שרוב הציבור והרחוב האירני והערבי ניזון לא רק מהמשטר אלא מאותו מכשיר קטן שנקרא פלאפון ומהרשתות החברתיות והיום להסיט את העם לעימות חיצוני זה לא כל כך פשוט כמו שזה היה במאה הקודמת. עכשיו אני רוצה משפט סיום הקורונה אני חושב ציננה את המזרח התיכון כולם עסוקים בבעיות הפנימיות שלהם אבל היא לא פתרה שום בעיה ולכן ברגע שהקורונה תעלם ואנחנו מקווים שהיא תעלם אותם בעיות שהיו לפני הקורונה יחזרו ואולי אפילו בייתר עוצמה, כי האירנים התקרבו יותר אל הגרעין ויחייבו את ישראל או ארצות הברית לעשות משהו או האיראנים יבינו תראי האירנים היום מאוד מאופקים עד הבחירות של נובמבר הם מאוד מקווים לשינוי בבית הלבן, הם מאוד מקווים כשנשיא דמוקרטי יחזור להסכם ויפסיק את הסנקציות.

דפנה ואנחנו גם יודעים שהמועמד הדמוקרטי תומך בזה.

עמוס: בקול מסוים שהיה תמיכה משמעותית כל עוד היו לא יריבים משמאל כמו אליזבת וורן וסנדרס אני חושב שהיום הוא חוזר יותר למרכז, וגם הוא אני חושב יבין שנכון אם האיראנים חוזרים לתקן את הסכם הגרעין לפחות בסעיפים הכי בעייתיים שלו סעיף sunset שקיעת החמה בסוף שנותן לגיטימציה לאיראנים, סעיף הפיקוח סעיף הטילים אני חושב שהוא יעשה איזה ניסיון לתקן את זה אבל האיראנים בונים על נשיא דמוקרטי יותר נוח.

דפנה: על ביידן.

עמוס: ואם טראמפ יבחר שנית אני לא בטוח לאור כל המכות שנחתו עליהם שיש להם אוויר לארבע שנים, אוויר לשישה חודשים יש להם לארבע שנים אני לא בטוח, ולכן הבחירות בארצות הברית הם הנקודה שבה אני חושב שיהיו תפניות מעניינות גם בנושא הגרעין גם בנושא הסנקציות וגם בהתנהגות הכוללת של איראן באזור.

דפנה: אז אם אני צריכה לסכם אם בעבר ככה לפחות בפרקים פה ברשת עלתה הסברה שדווקא התבססות האיראנית פה באזור היא האיום הגדול ביותר גם כי היא באמת כל כך עקבית ומקיפה אותנו מכל הגזרות, אם אני מזהה נכון ככה את המוזיקה שלך אתה יותר מודאג מהפרובוקציות שהם עשויים לעשות סביב פיתוח הגרעין עצמו ואולי המתיחות שזה יצור מאשר ההשתקעות האיטית פה.

דפנה: כן את בהחלט קוראת את העמדה שלי אני חושב שמדינת ישראל היא מדינה מאוד חזקה יש לה מודיעין יוצא מהכלל יש לה חיל האוויר הכי טוב בעולם היא מדינה חזקה כלכלי, איראנים בסוריה או בעזה או בלבנון נדע להתמודד איתם.

דפנה: גם אם הם כולם ביחד יהיה יום פקודה שיבואו כולם.

עמוס: הם אף פעם לא יהיו כולם ביחד כי האיראנים שנואים בהרבה מאוד מקומות במזרח התיכון, אני מקווה שלא ניתן להם לבנות את היכולות הקונבנציונאליות סביבנו אנחנו זה מה שאנחנו עושים בשנים האחרונות ודיי בהצלחה לא בהצלחה מלאה ודיי בהצלחה. פצצה גרעינית בידי משטר קיצוני שקורה להשמיד את ישראל היא בעיניי האיום הקיומי היחידי החיצוני שלנו, יש לנו כמה איומים קיומיים פנימיים אבל זה לשיחה אחרת האיום החיצוני היחידי על מדינת ישראל זה פצצה גרעינית איראנית ובעיניי תמיד זה בראש סדרי העדיפויות לראות איפה האיראנים נמצאים ביחס לרצונם להשיג פצצה גרעינית.

דפנה: והפרובוקציות שבדרך יכולות לגרום לעימות של ממש בין ארצות הברית  לאיראן כמו שהיינו על הסף שלו בספטמבר או שזה לדעתך משהו שהוא פחות סביר והאם ישראל יכולה להיגרר לתוך זה?

עמוס: שתי המדינות עסוקות בענייניהם הפנימיים, הייתה הרגשה שארצות הברית מתנתקת מהמזרח התיכון ואיראן מאוד חזקה ההרגשה הזאת התבססה בין התקיפה בספטמבר בסעודיה ספטמבר 2019 לבין החיסול של סולימני עד אז כל המומחים אמרו אמריקה אאוט איראן מתחזקת, החיסול של סולימני שינה את הערכות אבל הוא היה נקודתי לא ראינו מאז עוד פעילות אמריקאית משמעותית, האיראנים אחרי התגובה שלהם שלא הייתה מרשימה החליטו בדרך האיראנית של הסבלנות של הנחישות בעצם התגובה שלהם תהיה גירוש האמריקאים מעיראק, וזה המקום לעימות הבא אם האמריקאים יחליטו להתעקש על הישארות בעיראק אני לא אתפלא אם אמריקאים יעזבו את עירק ואז לא תהיה התנגשות, אני חושב שזה מסוג הדברים שאנחנו לא יודעים בארצות הברית  בחילוקי דעות בין אלה שאומרים זה הזמן לשים את אירן במקומה לבין אלה שאומרים העולם מוצף בנפט אנחנו אין לנו שום צורך במזרח התיכון לא באיראן ולא בסעודיה בוא נחזור הביתה יש לנו בעיות כלליות.

דפנה: America First

עמוס: והדילמה הזאת של האמריקאים היא תכתיב על פי איך שהם יחליטו האם הם הולכים לעימות עם איראן, האם ישראל תיגרר לעימות הזה לא בהכרח, אם הוא יהיה בעיראק ואם הוא יהיה במפרץ אני חושב שאנחנו יכולים לא להיות שם, אבל תמיד אנחנו זוכרים את סדאם חוסיין ב-91 כשהאמריקאים יצאו עליו למלחמה הוא ניסה לגרור את ישראל כדי שהערבים יעזבו את הקואליציה אני לא חושב שהיום זה שיקול רלוונטי הערבים היום ישמחו מאוד אם האמריקאים יתקפו את איראן, איראן זה האויב הראשי שלהם ישראל והערבים בהתקרבות שלא הייתה כמוה בשנות ה-90 של המאה הקודמת ולכן סיכוי נמוך שארצות הברית ואיראן התנגשו וסיכוי נמוך על זה שישראל תיגרר ועדיין צריכים להיות מוכנים.

דפנה: כן ואנחנו עדיין צריכים להיות מוכנים בעיקר עם ככה העיניים נשואות לעבר הבחירות לנשיאות שם יכולות להיות התפתחויות כי לאיראן יש חלון הזדמנויות להשפיע על שינוי ההסכמים.

עמוס ידלין ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש אמ”ן תודה על הסקירה המפורטת הזו רצינו לדבר על עוד חזיתות אבל את זה נעשה כבר בפרקים הבאים.

 

אין תגובות

פרסום תגובה