שאלות ותשובות דפנה ליאל

עושים פוליטיקה’ חוגגת יום הולדת 3! בימים כתיקונם היינו מקיימים מפגש מאזינים, אלא שלקורונה תוכניות משלה ולכן עשינו מפגש מאזינים וירטואלי. והפעם- על מאחורי הקלעים של הסיקור הפוליטי בשגרה ובבחירות. בין היתר נשמע איזו מניפולציות עושים הפוליטיקאים, איך מתנהלת התחרות בין העיתונאים ומה הסיכוי לשמור על אובייקטיביות בעידן הרשתות החברתיות. אתם שואלים- אנחנו עונים.

תמלול: נתי צנעני

עריכה צבי רדזינר

האזנה לפרק:  באתר עושים היסטוריה

 

משתתפים: דפנה ליאל \ מאזינים

אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה, חוגגים שלוש שנים לפודקאסט.

על פניו חגיגה שמחה כי הפודקאסט כך הלך וגדל עם השנים, והיום כבר יש לו מיליוני האזנות, אבל אנחנו בצל הקורונה אז אי אפשר לחגוג וגם לא יכולנו לעשות מפגש מאזינים כי אסור להתכנס יותר מעשרה.

אז החלטנו לציין את זה בפרק של שאלות-תשובות. כבר הרבה מאוד זמן אתם שולחים לי בפרטי שאלות על מאחורי הקלעים של הסיקור הפוליטי ולאחרונה גם שלחתם לנו בקבוצה שלנו “מדברים על עושים פוליטיקה” בפייסבוק.

אנצל את ההזדמנות הזו כדי לענות באווירה אינטימית, אף שזה וירטואלי ואני מאוד מאוד מקווה שעוד כמה שבועות במידה ותורידו את הפרק הזה באיחור תסתכלו אחורה על ההגבלות האלה של הקורונה ותגידו: “וואי זוכרים את ההגבלות ההזויות האלה אז? שלא יכולנו להתכנס יותר מעשרה אנשים”. בקיצור אני מקווה שזה יחלוף במהרה, מי מאתכם שגם ככה חווה את זה יותר קשה מקווה שהתקופה הקשה הזאת תעבור כמה שיותר מהר וכמה שיותר בקלות ולפחות שהתוכן שלנו ברשת עושים היסטוריה וכאן בעושים פוליטיקה יעזרו לכולכם לצלוח את התקופה הזו בקצת יותר שפיות והנאה.

אז השאלה הראשונה היא של

טל דילון: היי דפנה זה טל ויש לי שתי שאלות,

הראשונה: האם נעשים ניסיונות להפיץ ידיעות כוזבות דרך הכתבים ובעצם על ידי הפוליטיקאים כדי לקדם קמפיין או להניע מהלכים?

השאלה השנייה איך בעצם נזהרת כתבת פוליטית מהפצת ידיעות כוזבות? האם זה דרך הצלבת מידע? אולי לא מסתמכים על מקור אחד? כן נותנים אמון במקור או שבוחרים לא לתת בו אמון מלכתחילה ולא לפרסם את משהו מדליף או מפרסם לך?

דפנה:  אז התשובה היא כן. ברור שמנסים לעשות עלינו מניפולציות וברור שמנסים לעשות את זה גם לא מעט, זה ממש קורה על בסיס יומי. הרבה פעמים אני מקבלת טלפונים מפוליטיקאים בהערת סוגריים צריך לומר השגרה של הפוליטיקאים מורכבת בעיקר מפגישות, שיחות טלפון ומפגשים עם פעילים. במפגשים האלה מרכלים וגם בפגישות, זה מה שעושים פוליטיקאים בין לבין שהם עושים את העבודה האמתית שלהם.

אז הרבה פעמים אחרי הפגישות האלו, מרימים לי טלפון “את שומעת? שמעתי היום משהו מעניין” ובדרך כלל זה יהיה מן פרט מידע שגם משרת את האינטרס הפוליטי שלהם, ועליי כמובן מוטלת החובה לבדוק ולהצליב בטח כשזה גם מתיישב עם אינטרס פוליטי.

דוגמה מהימים האחרונים, אז סביב הסיפור של קבלת המנדט, אז לליכוד היה אינטרס להפיץ שיש עריקים כדי ליצור מין תגובת שרשרת כזו שתגרום לעוד אנשים לבוא וככה תצליח לשבור את החומה הזו. ובאמת קיבלתי טלפונים מפוליטיקאים שאומרים לי “תקשיבי אני שומע שיש מגעים מתקדמים עם זה, אני שומע שההוא וההוא על סף סגירה, כדאי לך לבדוק מה קורה בגזרה של זה וזה”. עכשיו זה לא אומר שהם לגמרי משקרים לי, הם בטח שמעו משהו או שהם יודעים שנעשתה איזו פנייה, אבל הם לא יודעים איך היא נענתה.

או שאולי הם יודעים שהיא נענתה בצורה לא מספיק נלהבת, ורוצים בכל זאת להפעיל שם איזה לחץ וליצור התעניינות תקשורתית סביב העניין. לא הייתי אומרת שמשקרים לנו, אבל הייתי אומרת שמנסים לזרוק אותנו לכיוונים שמשתלמים למקורות שלנו. זה קורה אגב מכל הכיוונים גם מימין וגם משמאל, גם כחול לבן לדוגמא ניסתה ליצור תחושה שהיא קרובה יותר להקים ממשלת מיעוט כדי להלחיץ את נתניהו, כל מיני דיווחים שהאוזר והנדל התיישרו למרות שידעתי כמובן שזה לא נכון כי ניסיתי לבדוק את זה כמה שיותר קרוב אליהם.  זה מסוג הדברים שמנסים לשתול נרטיבים, זה קורה כל הזמן ואני כבר למדתי להצליב. עוד לא הצטערתי אפילו פעם אחת על זה שעשיתי עוד טלפון אחד והצלבתי, לפעמים זה ממש מדהים איך המציאות נראית שונה מהעיניים של שני אנשים אפילו שהם ישבו באותו חדר. רק השבוע כשאדלשטיין יושב ראש הכנסת סירב לקיים את ההצבעה על עצמו אז בסביבה שלו תדרכו שהחוק מאפשר לו ואין שום בעיה וכדומה אז עשיתי עוד טלפון לכחול לבן והם הזכירו שכן נכון, אבל ביום ההשבעה של הכנסת ה 21 אדלשטיין עוד באותו יום השביע את עצמו שוב זה לא פרטים סותרים אבל מקבלים תמונה הרבה יותר עגולה כשמדברים עם כולם.

אלירם מעוז: האם בימינו כאשר הפוליטיקאים מנהלים את העימותים ואת ההצהרות שלהם לעיני כולם ברשתות החברתיות, האם יש עדיין חשיבות אמתית למסיבות העיתונאים? או שמדובר בשריד פורמלי שצפוי להעלם בעתיד הקרוב רחוק?

דפנה: תודה רבה, ברור שיש טעם במסיבת עיתונאים. לא יודעת אם יהיו לנו בעידן הקורונה אבל אלה מסיבות לכל דבר ועניין. הן גם לפעמים בניגוד מאוד לא צפויות. בדרך כלל מסיבות עיתונאים מכונסות כשפוליטיקאי מתמודד עם משבר כזה או אחר. הוא רוצה לרכז קשב, למשל כשמופנית כלפיו אשמה כזו או אחרת והוא צריך לשים לזה סוף או לייצר איזה תודעה כזו או אחרת.

לכן הרבה פעמים התלבטויות נמשכות ממש עד הרגע האחרון. אנחנו זוכרים את מסיבת עיתונאים של בנט ושקד שבה אנשיהם תדרכו שהם עומדים לפרוש מהממשלה של נתניהו. וממש בדקה האחרונה שאנחנו כבר עובדים עם הסטנד אפ ומדווחים שזה מה שצפוי לקרות הם התהפכו ממש בשניות לפני, והחליטו להישאר ולשנות הכל ככה ברגע האחרון.

קרה אותו דבר עם גנץ שתכנן לא לנסוע לארצות הברית בסוף אמר שהוא כן נוסע לארצות הברית והדברים ככה קרו ממש ברגע האחרון. לפעמים הפוליטיקאים יודעים מה הם הולכים להגיד והם לא חולקים אתנו.

אלו הימים שיוצאת הודעה  על מסיבת עיתונאים ואז אחרי שהדובר רדף אחרי כל השבוע, אני צריכה עכשיו לרדוף אחריו וסביר להניח שהוא, או לא יענה לטלפון או יכתוב אני לא יכול להגיד לך שום דבר, או יענה ויגיד אני מת עלייך ואת יודעת שאני תמיד מנסה לעזור לך אבל השביעו אותי שאני לא אומר שום דבר אז אני לא אומר שום דבר.

יש כאלה שאומרים שגם אין לך מה ללחוץ אותי כי אני לא יודע, הוא עוד לא החליט, דברים כאלה. חד משמעית זה קורה והמגוון רחב לפעמים הם יודעים ולא אומרים ולפעמים הם יודעים וממש שניה לפני כבר ישחררו איזו פיסת מידע, או כמה דקות לפני.

זו כנראה הייתה כוונת השאלה, על אותם מקרים שבהם אנחנו יודעים עוד לפני מסיבת העיתונאים אבל אז הם מבינים שמתח כבר נבנה זאת אומרת כל הזרקור עליהם ופשוט מעדיפים שהכתב כבר ככה יבין את התמונה יבין את הרציונל מאחורי ההחלטה שלהם ואז הם יקבלו גם את המסר של הפוליטיקאי וגם מסגור שיותר נוח להם.

אור רווה: בראיונות כל הפוליטיקאים חוזרים על אותם על מנטרות אותם דברים שהם חייבים להגיד, אבל כמה הם פתוחים והם מדברים לעניין עם הכתבים מאחורי הקלעים? כמה כל הצגה בעצם?

דפנה: שאלה מעניינת, בשגרה הפער מאוד מאוד גדול, זאת אומרת אתה יכול לשמוע מפוליטיקאי דבר אחד בשיחת רקע ואחרי זה בראיונות הוא יגיד משהו אחר לגמרי. לדוגמא שיושבים עם בכיר הליכוד יכולים לשמוע מילים קשות על נתניהו, בעיקר קיטורים, גנב את הקרדיט, עשה ככה, פרגן לפוליטיקאי אחר. לקח אתו פוליטיקאי, דברים שנוגעים לעולמות הכבוד נאמר את זה ככה.

ואחרי זה אתם תראו אותם בראיונות ממש משתבחים ומפרגנים וכאילו רק הבוקר ישבת וקיטרת ואמרת כמה הוא איום ונורא, ולא מפרגן לקולגות שלו. בבחירות יש יישור קו כי בעצם כולם באותה סירה, יש להם אינטרס משותף ומובהק זאת אומרת הצלחה של נתניהו. הצלחת נתניהו היא בפירוש גם הצלחה של השרים שלו והח”כים שלו ולכן הם יהיו הרבה יותר זהירים. הם גם הרבה יותר מפחדים מהקלטות מהדלפות ולכן המשחק הוא קצת יותר קבוצתי. אבל ביומיום הפערים הם ממש גדולים זאת אומרת אפשר לשמוע שותפים פוליטיים שממש מקללים אחד את השני בשיחות סגורות, שוב זה גם תלוי ברמת האמון שיש לך עם הפוליטיקאי וכדומה אבל החוצה ייצאו דברים אחרים. אני אשלים עם זה כשמדובר באמת בדברים שהם יותר בין אדם לחברו, אם יש פה איזה מידע שנמסר שאני יחשוב שהוא מאוד מאוד חשוב לציבור אז אני לא אשאיר את זה בתוך השיחה הסגורה אני ככה לאט לאט אנסה לשכנע את הפוליטיקאי להוציא את זה החוצה. אולי נוציא את זה בשם גורם, אולי נוציא את זה בשם אחר, איך שהוא להלבין את זה. אני חושבת שלביקורת יש גם חשיבות ציבורית אבל הרבה פעמים זה יותר ככה קיטורים אישיים על כמה קשה להם אחד עם השני, ובואו הפוליטיקאים הם לא בדיוק האנשים הכי נוחים בעולם.

יעקב מורדו: ככה דיי באותו כיוון מה היחס בין התקשורת הפוליטית לפוליטיקאים שהמצלמה כבויה? מינגלינג, שיחות של היומיום או ששומרים על מרחק ופאסון מסוים?

דפנה: שאלה טובה, זה תלוי עם מי, לי באופן אישי אין חברים בפוליטיקה בכלל, גם לא יועצים או דוברים, אנשים שאני מחבבת או מעריכה מאוד או מיודדת איתם אבל אף אחד מהם לא הייתי מגדירה חבר כזה שבא אליי הביתה לארוחות שישי או לסופ”ש דברים מהסוג הזה. בכלל אותי בבית למדו שעדיף ללכת להלוויות מאשר לשמחות זאת אומרת להיות קולגיאליים ולהשתתף כמובן בצרה אם יש, ולגלות אמפתיה וכדומה. אבל אני לא חולקת איתם אירועים ושמחות ודברים יותר אישיים ומשפחתיים. יש עיתונאים שעובדים בבסיס כזה שיש להם כמה חברים מאוד מאוד טובים בפוליטיקה, שכל דבר נותנים ישר להם ויש יחסיים מאוד מאוד פתוחים וזה אולי מביא להם מיידעים שלא בהכרח יביאו לי. אבל מצד שני זה יגביל אותם כי אם מחר בבוקר יהיה להם סיפור טוב על אותו בנאדם אז אני מניחה שיהיה להם מאוד מאוד לא נעים. אני יכולה להגיד לכם שבתחילת הדרך כשכן מצאתי את עצמי קצת יותר מתקרבת לפוליטיקאים או ליועצים או לעוזרים תמיד הצטערתי על זה. זאת אומרת זה חוק מרפי מטורף אתה ככה מפתח איזה קשר ידידות ויש איזה קשר שנהיה קצת יותר אישי ואינטימי ובום נוחתת עליך הפצצה שנוגעת בדיוק לאותו בן אדם ועכשיו לך תמצא מה עושים עם הדבר ועם הצרה הזו, וזה תמיד נגמר רע מאוד. יש לי גם תחושה שאנשים שאולי יש להם קצת יותר מה להסתיר או שנורא חשוב להם לתחזק את הקשרים עם העיתונאים יכול להיות שיש שם משהו להסתיר. אז אני פיתחתי לי כלל שאני מתקרבת אבל לא יותר מידיי, אני שומרת על ערוצים פתוחים עם כולם אבל אני בטח לא חייבת לאף אחד ואני לא חושבת שיש היום מישהו אחד מהמערכת פוליטית שאם יגיע אלי סיפור טוב וחשוב לגביו אני ארגיש לא בנוח לפרסם אותו ואני חושבת שכך זה צריך להיות, גם אם לפעמים זה פחות משתלם ממקומות אחרים שמישהו אחר יקבל איזה ראיון אישי או משהו כזה אני אעמוד בזה.

 יאיר צרפתי: איך ניתן להישאר אובייקטיבי כאשר המקורות של עיתונאי מגיעים רק מכיוון אחד?  בסוגריים עמית סגל ואמנון אברמוביץ שנראה הרבה פעמים כי הם מקדמים  אג’נדה מאוד מסוימת ומפרסמים סקופים שמקדמים אג’נדה של צד פוליטי אחד?

דפנה: אוקיי אז קודם כל עמית ואמנון הם קולגות, אני כמובן מעריכה מאוד את שניהם גם ברמה האישית גם ברמה המקצועית. אני לא מסכימה שהם יפרסמו סקופים שמשרתים רק את האג’נדה שלהם. אני בטוחה שאם יתגלגל למי מהם סיפור טוב שנוגע לצד השני הוא יפורסם והיו דוגמאות כאלה למכביר.

אבל השאלה הזו קצת משקפת בעיני בלבול לפעמים בין פרשנים לכתבים, זאת אומרת כתבים שזה התפקיד שלי בחברת החדשות בשלב הזה של חיי זה להביא את המידע מהשטח את העובדות את הפרטים את מה שקרה היום. ותפקיד של פרשן, עמית, אמנון ואחרים זה לנתח את המציאות בהתאם לאג’נדה ולתפיסת העולם שלהם. אני חושבת שרוב הצופים שלנו גם מבינים ורואים את ההבדל ומכאן אולי נובעת השאלה. אני חושבת שאדם שהוא ממש כתב זאת אומרת יש 120 חברי כנסת אבל כתב כנסת של חברת החדשות יש אחת וזו אני. ובתפיסה שלי אני צריכה לתת שירות לכולם ולכן אני מנסה כמה שיותר שהדיווחים יהיו אני לא יאמר אובייקטיבים אני לא כך כך אוהבת  את המילה הזו כי ברור שיש לי משקפיים שאני חובשת ויש לי תפיסת עולם והיא מאוד מאוד מגובשת אבל אני עדיין מנסה לפעול בתוך תבנית שתאפשר להיות כמה שיותר בו נאמר הוגנת והגונה. אני מקפידה על זה שהדיווחים יחולקו גם מבחינת הזמן וגם מבחינת הטיעונים באופן שווה גם שאני עושה כתבות אני מכניסה סינקים של כל השחקנים הרלוונטיים בצורה מסודרת. זאת אומרת יש לי איזו תבנית שאני פועלת בתוכה שעוזרת לי להיות כמה שיותר ככה פיירית עם שני הצדדים ואני חושבת שזה גם מאוד משתלם. זה הדבר שהכי שומר עליי הרבה פעמים שאומרים לי איך את משאירה את הדעות בבית את האג’נדות  בבית והאמת שזה דיי פשוט.

א’ הגעתי למסקנה שאתה אף פעם לא יודע לאיזה כיוון אתה משפיע זה הבנה שהכתה בי ככה לאורך הקדנציה שסיקרתי את הכנסת ה-20 האחרונה שתפקדה. אנחנו כבר בואכה הכנסת ה- 24 אבל לדוגמא אני זוכרת שכשהייתי מפרסמת ממעלליו של דוד ביטן בוועדת הכנסת, מנסה להביא עוד עוזר מנסה להשיג תקציבים למפלגות, דברים מהסוג הזה, עד שיום אחד אחד האנשים שעובדים איתו אמר לי תקשיבי זה מצויין זה רק בונה אותנו בליכוד זה מחזק אותנו כל פרסום כזה רק הולך ומעלה את דוד מעלה מעלה. זו סתם דוגמה אבל זה משהו שמראה לך שאולי אתה חושב בפריזמה שלך שזה בזבוז כספי ציבור או זה דבר לא תקין. היו גם דברים אחרים שפרסמנו נגיד חוקים שנועדו לעזור לחשודי התעשייה האווירית בזמנו אבל זה יכול להתקבל אחרת לגמרי זאת אומרת היו לי המון דוגמאות כאלה.

גם הרבה פעמים אמרו לי את לא רואה שהבמה שאתם נותנים לאורן חזן רק בונה אותו וכדומה, אגב זה גם התברר כלא נכון בסופו של דבר.

אני חושבת שעצם ההבנה שאתה לא יודע איך מה שאתה מפרסם משפיע היא משחררת כי אתה  לא מנסה להשפיע לשום כיוון. ראינו את זה עכשיו לדוגמה בחוק המצלמות הרבה מאוד עיתונאים חשבו שהם מאוד יסייעו לליכוד וכדומה אם הם ידחפו את העניין הזה ויסבירו כמה זה טוב וכדומה וזה היה כל היום בסדר היום התקשורתי. ובסוף בא הליכוד ואמר הדבר הזה הוא מה שחיזק את הרשימה המשותפת ובסוף מנע מאיתנו את המנדטים שהיינו צריכים. זאת אומרת ההכרה שאתה לא יכול לדעת מה תהיה ההשפעה השונה של המפרסם אני חושבת שאותי אישית היא ככה מאוד שחררה והקלה עלי ואני בכלל לא עוסקת בזה. מגיע מידע הוא מעניין הוא שווה הוא יפורסם מה הלאה זה כבר לא בידיים שלי. אני גם חושבת שאם אתה (אני קצת מאריכה על זה כי היו על זה כמה שאלות בעניין אז אני כבר את יתמצת אותם ביחד, כי אני גם חושבת שזה מאוד משתלם מבחינת הסיפורים)  עובד עם כולם וכולם יודעים שהם יקבלו אצלך מסגור הוגן ופרי אז אתה תביא הרבה סיפורים. ובסוף בשביל זה אני קמה בבוקר, זה התפקיד שלי, ואני גם חושבת שזה מה שהתקשורת צריכה עכשיו. קצת פחות מעורבות אמוציונלית ואיזו שהיא הכרה שהאמת לא נמצאת רק בצד אחד. יש פה שני צדדים שהם אוהבים את המדינה במידה שווה. הרבה פעמים אני הולכת לפגישות עם פוליטיקאים אפילו באותו יום זאת אומרת נגיד יש על סדר היום את חוק הלאום, אז אני נכנסת ללשכה לא יודעת זה יכול להיות של אמיר אוחנה או של יריב לוין או אלקין, לא משנה ואתה רואה כמה זה דחוף להם להעביר את זה וכמה באמת חושבים שזה הכי הכי טוב וחשוב שיכול לקרות למדינה. והם באמת מאמינים בזה כמובן יכלו  להיות מאוכזבים שזה לא היה מספיק מהפכני או דרמטי בחקיקה אבל בוא נאמר אתה רואה את הצד האחד. ואז את הפגישה אחרי זה אתה יושב עם זנדברג והורביץ  ואתה רואה איך הם חושבים שזה באמת אסון ודבר נוראי. כשכל צד באמת חווה את האמת שלו כאמת מוחלטת, ולחשוב שזה שאני כל הזמן בקשר כל כך הדוק עם כולם מאפשר לי בוא נגיד לראות תמונה קצת יותר מורכבת, שהאמת באמת לא נמצאת רק בצד אחד אז זה גם משתלם וזה גם בעיניי צודק מי שמחזיק את המיקרופון ינסה לתת במה שווה לכולם.

עודד רביב: שלום, מה שרציתי לשאול זה, האם יש פוליטיקאים שמתראיינים רק אצל עיתונאים מסוימים שמתי לב פשוט שיש פוליטיקאים שאף פעם לא מתראיינים אצל חלק מהעיתונאים. ורציתי לדעת האם יש לכל פוליטיקאי איזה שהיא רשימה שחורה שמספר עיתונאים שהוא אף פעם לא התראיין אצלם ? והאם יש את הפוליטיקאים שתמיד התראינו אצל כולם בלי שום קשר לאיזה סוג עיתונאי זה?

דפנה: אז התשובה היא כן, בוודאי פוליטיקאים ודאי המיומנים והמאוד מנוסים שבהם בוחרים למי להתראיין, מתי להתראיין ואיך להתראיין. ראינו את זה גם בבחירות האחרונות שנתניהו ממש  ברר בקפידה את המרואיינים שלו. יש הרבה מרואיינים ששמים תנאים, הרבה פוליטיקאים לא מוכנים להתאמת אחד עם השני. ודאי שלא תעזו עם אי פעם תעבדו בתקשורת לשים שר עם חבר כנסת. הם תמיד מקפידים שזה מישהו גם ברמתם אם הם בכלל מתעמתים. משלב מסוים הם כבר לא מוכנים לבוא לעימותים, יש קרבות קשים על מי פותח תכנית, זאת אומרת ברדיו הם הכי רוצים להיות ראשונים למרות שאני אף פעם הצלחתי להבין את זה כי הרייטינג עד כמה שידוע לי לפחות לא יורד בין הרבע ראשון לשני זה יותר עניין יוקרתי מי פותח את השעה. פעם עשיתי מילוי מקום ברדיו ואשכרה נפלו ראיונות על השטות הזו של מי יהיה בעשר ורבע ומי יהיה בעשר וחצי, ומי יהיה ברבע לאחת עשרה. וגם “פגוש את העיתונות” פוליטיקאים  מאוד רוצים את המשבצת שהיא הכי קרובה ל 8 בערב ויש הרבה פעמים קרב על מי יקבל את המשבצות היוקרתיות האלה. וגם בתוכניות עצמן יש פה פוליטיקאים  שלא מוכנים להתראיין מול פוליטיקאים אחרים. אני חושבת שרוב הזמן יש בקשות שלגמרי לגיטימי לענות להן. הבקשות שאני לפחות לא מוכנה לענות עליהן, אלו בקשות יותר מעולם התוכן, אל תשאלו אותי על זה ועל זה, לדברים מסוימים אני לא אסכים להתייחס. בוא נגיד אם זה נושא שכבר נטחן לחלוטין אז אפשר להבין אבל בוא נאמר שאם יש נושא אקטואלי בוער ופוליטיקאי יגיד אני מבקש לעשות ראיון אבל לא להתייחס לנושא הבוער, זה הקו האדום שלי. כל מלחמות האגו איך שהוא אני כבר יודעת להכיל אותם.

שאלה נוספת: למה דווקא בשנה האחרונה התקשורת נתנה במה לדברים הצהובים לקמפיינים נמוכים כמו הגמגום של גנץ ‘או נתניהו שווה ארדואן? למה לא הסטתם את הדיונים ואת הראיונות למהות של המפלגות והבחירות?

דפנה: האמת שזו שאלה שמתסכלת אותי, בכלל הרבה פעמים שאני הולכת  להרצאות או לאירועים מדברת עם אנשים פנים מול פנים יש להם איזה שהיא ציפייה לא הגיונית מהתקשורת. הנה היום סביב הקורונה פגשתי אנשים, שאלו אותי למה אתם מכניסים את המדינה להיסטריה למה אתם לא מרגיעים את הציבור?

עזבו שיש כאלה שאמרו למה בכלל משדרים חדשות באו נשדר דברים שמעלים את המוראל, כן אפילו בתוך החדשות. ואני אומרת לעצמי באמת איזה ציפייה לא סבירה, זאת אומרת אנחנו עיתונאים,  יושבים ושומעים את ראש הממשלה עם תחזיות מאוד מאוד קודרות. יושבים ושומעים את המומחים מביאים את המידע הזה לציבור, איך מצפים שאנחנו לא נשקף את הפאניקה? זה מה שקיים היום בקרב מקבלי החלטות, זאת אומרת   בסוף מה שאני מנסה לומר, התקשורת היא ראי. ואם היו פה מפלגות שבמשך שנה שלמה זרקו רפש אחד על השני בכמויות לא הגיוניות, אז זה מה שתראו בחדשות. בסוף חדשות זה מה קרה היום. אם זה מה שקרה היום, זה מה שישודר, אין לנו איך להמציא חדשות אלטרנטיביות כדי לגרום לדיון עמוק יותר אם הוא לא מתרחש בזירה הציבורית. עכשיו אפשר לשאול שאלות על מהות, אני חושבת שגם התקשורת היה לה חלק בזה שגנץ הבין מהר מאוד שרק לא ביבי זה לא תכנית עבודה, והתחלנו לראות הבטחות על בריאות וכדומה. אני חושבת שאגב גם בסיבוב הזה נתניהו לקח לו יותר הבטחות של מהות ותוכן, תוכנית טרמפ ודברים מהסוג הזה. אבל בסוף התקשורת היא ראי אם זה מה שעושים המסוקרים אז סביר להניח שזה מה שיבוא לידי ביטוי בחדשות.

בועז כהן: כשאתם בפאנל ובדיון האם אתם קוראים מטלפרומפטר ואני לא מתכוון כשיש אורחים היום או מרואיינים אלא רק אנשי מערכת ואגב שאלו אותי באותו הקשר גם האם הדיונים באולפן שישי מתואמים

דפנה: אז התשובה היא לא, זאת אומרת הם מתואמים מול העורך, העורך יודע מה אנחנו הולכים להגיד אבל אנחנו לא יודעים מה כל אחד אחר הולך לומר. אם העורך שם לב ששני אנשים הולכים להגיד בדיוק אותו דבר אז ודאי שהוא יתריע על זה מראש, אבל באופן כללי את הכותרות של הקולגות שלנו אנחנו בדרך כלל שומעים בשידור. אלא אם זה משהו שנוגע אלינו ישירות ובמובן הזה זה לא תוסרט ולא מבויים והכל קורה בלייב זה לגבי אולפן שישי. ולא, לא קוראים מטלפרומפטר רק המגישים כשהם מקריאים פתיחים מקריאים אותם מהטלפרומפטר

תום פישר: האם יש מתח אישי בין הכתבים לא על הסקופים אלא על אג’נדות? נגיד כמה היתקלויות כמו של דיין או סגל יש שאנחנו לא יודעים.

דפנה: אני חושבת שאין, בסך הכל בין הכתבים בחברת החדשות יכול להיות שיח מול עורך לדוגמא שכתב חושב שדבר מסוים לא בא לידי ביטוי או לא בא מספיק לידי ביטוי או שלא עוסקים מספיק בנושא מסוים.

אני הרבה פעמים באתי לעורך שלנו עם דברים שאני חושבת שקורים בכנסת שצריך לטפל בהם יותר או לטפל בהם אחרת, אבל זה לא משהו בין כתבים זה יותר מנהל, קו מערכתי נאמר את זה ככה. ולגבי סקופים אני אישית שמתי לי כלל שאני לא רבה או מוחה או עושה סצנה על סקופ שהלך לכתב שעובד בתוך המערכת שלי, זאת אומרת אני כן רואה את עצמי כחלק מהקבוצה ולא כאינדיבידואל, לא מתלוננת. אני כן נלחמת מאוד, מאוד מול כלי תקשורת אחרים אבל גם פה אני חייבת להגיד לכם, אחת הדילמות הכי הכי גדולות של כתב זה מה לעשות ברגע שטוחנים אותו, זאת אומרת שנתנו סיפור למישהו אחר. קרה לי אם איזו הצעת חוק שפורסמה, שיצא בכלי תקשורת אחר, מה אתה עושה באותו הרגע? אני יודעת שיש כתבים שמחרימים ויש כתבים שעושים מזה “שוברים את הכלים” ויש כאלה שאפילו נוקמים עם כל מיני כתבות שליליות עד שהמקור מתיישר וחוזר אליהם. לקח לי הרבה מאוד זמן לגבש את הקול שלי בדבר הזה, ואת ההתמודדות שלי עם העניין הזה, והיום אני בדרך כלל פשוט ארים טלפון ואשאל למה? כי בדרך כלל יש סיבה, זאת אומרת בהתחלה הייתי יכולה לחשוב לא רוצים שאני אצליח, לא מפרגנים לי, ולאט לאט הבנתי שיש סיבה ובדרך כלל היא רציונלית זאת אומרת נתנו לערוץ הזה כי הוא כבר סיקר לא יודעת את תחילת הסיפור. נתנו לעיתונאי הזה כי מכל מיני סיבות  שיכולות להיות מאוד מאוד מגוונות. אולי זה קשור לשעה שבה  פרסמו את זה שהעדיפו אינטרנט על טלוויזיה. ככל שעם הזמן הבנתי למה לפעמים נותנים לכלי תקשורת אחרים ולא לי, אז הצלחתי ככה להתאים את עצמי ולתת על זה מענה לדוגמה תיתן את זה אצלנו ניתן גם פוש וככה מנסה למצוא את הדרך שלי בתוך זה, משתדלת לא לצאת מתוך נקודת הנחה שחייבים לי. אז תחרות יש בתחום הזה, יש הרבה. פעם היינו רק מהדורה אחת הסיוט שלנו היה לפתוח את החדשות בשמונה בערב ולראות מה הביאו המתחרים או בבוקר בעיתון. היום יש כבר הפושים סביב השעון אבל באופן כללי אני משתדלת עדיין לעשות את זה בנועם ולהבין שיהיו win some you lose some .

שירה שיננזון מה עובר לעיתונאים בראש כשהם מבינים שהם בדרך לעוד מערכת הבחירות? במשדר פיזור הכנסת ה-21 אפשר היה ממש להרגיש את הדיכאון עובר דרך המסך וקשה להאמין שזה הלך והשתפר מאז

דפנה:  וואו, אני מאוד מקווה שלא נהיה בדרך לעוד מערכת בחירות. האמת שבפעם הראשונה לא עיקלתי את העניין. זה קצת מצחיק עמית סגל בסיבוב הראשון היה בדיכאון. הוא כנראה הרגיש יותר ממני לקראת מה הכל הולך. ואני הייתי יחסית אדישה לעניין, בסדר נתמודד. ובפעם השנייה שזה היה, זה כבר בדיוק התהפך עמית כבר היה טוב זה המצב נשלים עם זה ואני הייתי פשוט בדיכאון, לא הצלחתי להרים את עצמי במשך כמה ימים. זה שילוב של זה שזה נהיה יותר ויותר מגעיל וגם אנחנו ככה חוטפים את זה. אני לפחות שאני משתדלת מאוד להיות לא מזוהה חוטפת המון המון רפש מימין ומשמאל, והשיח נהיה כל כך מתלהם ודוחה  ומזוהם ככל שמתקרבים יותר לבחירות. ולחשוב שחווים את זה פעם שלישית ברצף זה היה לי קצת קשה לעיכול, זאת אומרת רציתי לחזור להתעסק בתוכן.  אני מאד אוהבת את העבודה של הכנסת ואת החקיקה ואת המהות והצלחנו לעשות שם באמת עבודה עיתונאית מאוד מאוד מספקת בעיניי. וככה להתעסק שוב בצהוב ובמגעיל וברדוד, זה באמת פשוט באיזה שלב נהיה קשה מלהכיל. אני לא מדברת על זה שזה כמובן גם בוא נאמר אתגר משפחתי, אני תמיד צוחקת ואומרת שהסבב השלישי חיסל את הסיכוי לילד שלישי כי בוא נגיד שלא היה כבר עם מי לדבר בשלב הזה. אבל כן זה באמת מסע כבד לאנשים סביבי, למשפחה שלי, ולאנשים שנותנים לי גיבוי בערבים. למרות שלמדנו לחיות עם זה. הבאנו את הילדים לעבודה, וכל פעם מצאנו פתרונות אחרים.

אביאל שלום: שלום דפנה קוראים לו אביאל אני מאזין הדוק לפודקאסט ורציתי לשאול מה הם ההחלטות שאת הכי גאה שעשיתם במערכת הבחירות האחרונה מבחינת הסיקור את או חברת החדשות ומה הם ההחלטות שהיית בדיעבד משנה?

דפנה: תראה, הרבה פעמים אתה מפרסם דברים ואז המציאות משתנה ואתה מוצא את עצמך עם פרסום פחות רלוונטי, או שאתה מצטער שנתת לו במה. אני אתן לכם דוגמא מהבחירות האחרונות שפנו אליי מימינה שהם רצו עוד לפני שהיה איחוד עם רפי פרץ וכל העניין הזה לקרוץ פתאום לקהל היותר ליברלי, לימין הרך. והציעו מין תכנית כזאת של דת ומדינה שהיא כמובן 180 מעלות מכל מה שהם עשו בכנסת הקודמת המון הקלות בגיורים וכל העניינים האלה שעד עכשיו ימינה בגלל הברית עם החרדים וכדומה יישרה איתם קו. עכשיו רצו פתאום להציג פנים אחרות ומאוד מאוד ליברליות, ממש היה אפשר לחשוב  לרגע שזה המצע של יש עתיד והציעו לנו פרסום ראשון. וגם ככה מאוד התבלטתי הרגשתי קצת אי נוחות מזה שהנה רגע לפני הבחירות כל מה שהם לא עשו בקדנציה האחרונה פתאום הם מבטיחים. אבל אמרתי וואלה אם יש פה שינוי כיוון של מפלגה דתית אז שווה, ועשיתי על זה דיווח במהדורת החדשות ואז כמובן אחרי מעט מאוד זמן היה חיבור עם הרב רפי פרץ וכמובן שכל ההבטחות האלה נגנזו כלא היו, כי כל הקו של המפלגה השתנה מחדש ומצאתי את עצמי בפרסום שהרגשתי שבא נאמר הייתי יכולה לוותר עליו כי הוא התברר שהוא היה תעמולת בחירות ותו לא, ולא התכוונה למילה ממה שנאמר שם. אבל בא נאמר שזה החלטות שקל לי לומר בדיעבד שאפשר היה לוותר על זה ומצד שני היו שואלים אותי אפרופו השאלות הקודמות למה אתם לא עוסקים במהות אז הנה בא מפלגה כתבה מצע אמרה שהיא מתכוונת לעשות אז לא נפרסם? מה שאני מנסה לומר אפרופו מה שאמרתי קודם שאי אפשר לדעת מאיזה כיוון הדברים פועלים, שמאוד מאוד קשה לדעת איך זה הסתיים בסופו של דבר וצריך לקבל את ההחלטות ברגע הנתון. לפעמים הן טובות יותר לפעמים הן טובות פחות. לשאלתך במה אני הכי גאה? אני חושבת על אף הרבה מאוד צהוב שראיתם יכל להיות הרבה יותר צהוב, כי אני יודעת איזה סוג של חומרים זרמו אלי ואיזה דברים ניסו להעביר דרכי  כולל ממש על רומנים שהיו על פוליטיקאים אגב לא רק מהשמות שעולים ישר לראש. דברים מאוד מאוד נמוכים ואישיים ששמנו להם ברקס. זאת אומרת דברים שהרגשנו שאין להם שום עניין ציבורי לא במסגרת עבירה על החוק, אגב לא מדובר בביבי וגנץ. דברים מאוד מאוד רגישים שהרגשנו שהם ממש ממש מתחום הפרט, אני חושבת שוויתרנו עליהם בלב שלם ואני שמחה שעשינו את זה. ואני חושבת שגם בכל זאת הצלחנו כן הרבה פעמים להיות במה, בוא נאמר היו המון המון דברים שהסתובבו ברשת ואני חושבת שהרבה אנשים פתחו חדשות כדי לראות האם הם נכונים או לא האם באמת the made the news   זאת אומרת האם באמת זה דברים אמיתיים ובמובן הזה אני חושבת שעשינו שירות טוב לציבור.

 תלם רוזנש טיין: פעם אחר פעם הציבור הערבי הוא המכריע של מערכת הבחירות ולרוב הסיקור התקשורתי מסתכם בכך שאחד הפרשנים הפוליטיים אומר חבר שלי מהמגזר אמר לי….. מדוע הסיקור של המפלגות הערביות במערכת הבחירות מאוד מינימלי עד לכדי אפסי?

דפנה: אז קודם כל אני מדברת עם חברי הכנסת מהמגזר הערבי וגם פה בפודקאסט שמעתם אותם ועוד תשמעו אותם ואני לא ניזונה מחבר שלי מהמגזר, אלא מראשי הרשימה המשותפת. אני חושבת שעד היום הם היו שחקן פחות משמעותי במובן הזה שהם לא היו חלק מהקואליציה, הם לא התכוונו להיות חלק מהקואליציה הפעם עכשיו שהם המליצו על גנץ  זה דבר מאוד מאוד תקדימי, זה היה שינוי, אבל לפני זה הם בעצמם ראו את עצמם כמין שחקן שהוא ככה חצי בפנים חצי בחוץ. כמובן שהם חלק מהפרלמנט ומהכנסת וכדומה וכדומה אבל הם לא היו חלק מהמשחק הממשלתי שהוא זוכה לחלק הכי הכי נכבד בסיקור הפוליטי. בסוף בסוף אנחנו הכתבים מתעניינים במה באמת הולך תכלס לקרות, זאת אומרת הצעת חוק ממשלתית תקבל הרבה יותר יחס מהצעת חוק פרטית שסביר להניח שלא יקרה איתה שום דבר. אז אם יש את הממשלה ואחרי זה יש את האופוזיציה שעוד יש לה כל מיני מנופים להניע תהליכים כאלו ואחרים אז באמת במובן הזה הרשימה המשותפת היא ממש בתחתית הרשימה כי יש לו מעט מאוד מנופים, ורוב היוזמות שלהם נשארות באוויר. במובן הזה היא שחקן פוליטי מה שנקרא מוחלש, אני חושבת שאחרי מערכת הבחירות הזו וגם קודמתה ששם את המפלגות הערביות במקום אחר, ואג’נדה של איימן עודה שהם רוצים להיות חלק מהמשחק ולשם הם חותרים. אני חושבת שגם זה השתנה זאת אומרת אנחנו נראה אותם יותר באולפנים, נשמע הרבה יותר את העמדות שלהם. הם יהפכו להיות שחקן הרבה יותר רלוונטי וראינו את זה קצת גם בימים האחרונים, כן ימליצו לא ימליצו, עם מי הם ילכו? איך הם יתנהלו? אז אני מניחה שאם הם ימשיכו בקו הזה של מעורבות והשפעה אז זה יבוא לכדי ביטוי גם בסיקור התקשורתי. זה בלי קשר לכך שאני חושבת עכשיו שצריך להיות הרבה יותר מהמגזר הערבי על המסך. בלי קשר אני חושבת את זה גם כמסקרים גם מסוקרים וכנ”ל לגבי כל המיעוטים בכל המגזרים וכמובן נשים.

שאלה אחרונה שניקח

עמיחי: יש לך פרשנות באולפן, טור, רשתות חברתיות והרצאות לקהל ובכל אחד מהם צריך להביא נקודת מבט שונה ומקורית. איך נשארים עם רעיונות מקוריים שונים על אותם אירועים עם כל כך הרבה פלטפורמות?

דפנה: שאלה מעניינת, אבל שכחת את הפודקאסט. האמת היא שלא בכולם אני מביאה רעיונות אחרים, הרבה פעמים זה אותו רעיון רק הוא  מותאם לכל מדיה. זאת אומרת מן הסתם בטלגרם או בטוויטר זה יהיה מאוד קצר, יכול להיות של- N12 אני כבר יכתוב טור קצת יותר מקיף ואני גם יבטא אותו בפרשנות באולפן. בדרך כלל באמת יש תחושה שצריך להביא אינסוף חומר, אבל הרבה פעמים זה פשוט העיבוד שלו. וכן, העובדה שאנחנו משדרים בהרבה מאוד פלטפורמות זה בעיקר גורם לכך שאנו צריכים להביא  המון המון מידע. הרבה פעמים אני הצלחתי להוציא איזה משהו בפרסום ראשון נגיד בשש אחר הצהריים כי ידעתי שהוא לא ידלוף ואז אני באה לעורך בשמונה והוא אומר לי נו מה יש לשמונה? ואני אומרת לו אבל עכשיו לפני שעתיים הוצאתי סיפור מצויין. והוא מסתכל על השעון ואומר אבל עכשיו שמונה, מה אכפת לי שהוצאת בשש אני צריך חומר לשמונה. אז יש איזה תחושה שזה מין מפלצת שצריך להאכיל אותה כל הזמן לפעמים זה קצת מתיש אבל בוא, אנחנו מכורים לזה ובזמן האחרון הפוליטיקה מספקת לנו באמת אין סוף. אפשר לכתוב ספרים וסרטים והאמת היא שאני מקווה שקצת נחזור להשתעמם ולחפש מתחת לבלטות על מה לכתוב.

אז זהו  אני מקווה ששפכתי  קצת אור על איך שזה עובד תמיד ה “מאחורי הקלעים” זה מאתגר כי זה מאחורי הקלעים, וזה נועד להישאר ככה. ואם זה לא יישאר ככה אז יהיה לנו כאמור מאוד קשה ליצור את  אותו אמון שאנחנו  כל כך צריכים עם פוליטיקאים, כדי להביא לכם בסוף את המידע הכי הכי מהימן.

אז זהו, שוב במלאות  שלוש שנים לעושים פוליטיקה תודה לכל אחד ואחת מכם שמלווה אותי במסע המדהים הזה. מסע שמוכיח שאנשים רוצים לצרוך  תקשורת פוליטית אחרת מעמיקה לא במקום כמובן החדשות שאנחנו מקבלים לווריד אלא כמוצר משלים ומעמיק יותר שנותן איזה פרספקטיבה.

נפגשתי לא מזמן עם מיכה גודמן והוא מציג את הפודקאסט למה שקורה בתעשייה כאוכל, זאת אומר אחרי שנים של פאסט פוד שאכלו ככה מהר וזול וכמה שיותר אינסטנט, עכשיו הרבה אנשים רוצים את הדווקא האיכותי ואת המזין. רוצים ללכת למשהו אחר לגמרי, ואני חושבת  שיש את זה גם בעיתונות, לא רק אצלנו בהרבה מקומות שנותנים את המעבר ואת ההקשר הרחב, ורגע את העומק כדי באמת להבין בתוך מה אנחנו נמצאים.

אז אני מקווה שתמשיכו ללוות אותנו גם לתוך השנה הרביעית מקווה שהיא תהיה טובה. היא התחילה קצת פחות בגזרה העולמית והארצית אבל אני מקווה שככה כל זה יהיה בקרוב מאחורינו .

אין תגובות

פרסום תגובה